גזר דין בתיק ת"פ 18694-05-11

הרקע

1.       הנאשם שלפני הורשע ביום 9.4.2013, לאחר ניהול הוכחות, ב נסיון לקבלת דבר במרמה בצוותא (לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 25 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק]), זיוף בצוותא של מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (לפי סעיף 418 ביחד עם סעיף 29 לחוק), שמוש בצוותא במסמך מזויף (לפי סעיף 420 ביחד עם סעיף 29 לחוק) ו התחזות לאחר (לפי סעיף 441 סיפא לחוק).

2.       הנאשם הוא בנו מנישואין ראשונים של יהודה ארץ קדושה [ המנוח]. המנוח הלך לעולמו ב-8.1.07. המנוח היה בעל זכויות דייר מוגן במבנה השייך ל"עמידר", ואשר שימש כנגריה, הנמצא ברחוב שמעון בן שטח 9 בתל אביב [ הנכס]. המנוח עזב בשלב כלשהו את ישראל והיגר לארה"ב. הוא השאיר בידי אחיו, ראובן ארץ קדושה [ ראובן], יפוי כח נוטריוני כללי, המייפה את כוחו של ראובן לבצע בשם המנוח פעולות משפטיות שונות, בהן מכר מקרקעין [ יפוי הכח]. תוקפו של יפוי הכח פג עם מותו של המנוח. בין הנאשם לבין אשתו השניה של המנוח, שרה ארץ קדושה [ שרה] התגלעו מחלוקות קשות הנוגעות לירושה של המנוח, הן בישראל והן בארה"ב. אלה הגיעו לערכאות משפטיות והותירו משקעים כבדים בין השניים.

3.       ל יהודה יוסף [ יוסף] נגריה הנמצאת בצמוד לנכס והיתה לו היכרות רבת שנים עם המנוח. יוסף היה נאשם 2 בתיק זה, הוא הודה בעובדות כתב האישום, הורשע, ודינו נגזר בדצמבר 2011 בידי מותב אחר. במהלך שנים טרם פטירת המנוח, היה יוסף מעונין לרכוש את זכויות המנוח בנכס ופנה בענין זה לא פעם הן למנוח והן לראובן. בשלב כלשהו טרם פטירת המנוח, הציג ראובן ליוסף את יפוי הכח ויוסף צילם עותק הימנו והותירו אצלו.

לאחר פטירת המנוח היו שיחות בין יוסף לנאשם בהן נדונה מכירת הזכויות בנכס ליוסף. לשני הצדדים היה ברור כי קיים סיכוי של ממש שלפחות חלק מהזכויות בנכס יועברו בירושה לשרה. בעקבות השיחות בין הנאשם ליוסף הוכן הסכם. ההסכם נושא תאריך 2.8.05 (היינו - מועד המוקדם בכשנה וחצי לפטירת המנוח). הצדדים לו הם ראובן ויוסף ועל פי ההסכם מוותר ראובן בשם המנוח, באמצעות יפוי הכח שבידו, על כל זכויותיו של המנוח בנכס ומעביר אותן, תמורת תשלום, ליוסף. על ההסכם חתומים הנאשם, במקום שנועד לחתימתו של ראובן, ויוסף [ ההסכם]. ראובן לא ידע על ההסכם שנחתם ולא נתן הסכמתו לדבר מתוך המעשים האמורים.

4.       הנאשם הוא שקשר קשר עם יוסף על מנת למנוע העברת הזכויות בנכס לשרה ועל כן זייפו יחדיו את ההסכם, כדי שיראה כאילו הנכס נמכר ליוסף על ידי ראובן בשם המנוח, טרם פטירת המנוח, כשיפוי הכח עוד היה בתוקף. הוסכם ביניהם שיוסף יציג בכזב את החוזה בפני אנשי עמידר ויאמר להם כי בהתאם להסכם, אף תפס חזקה בנכס בסמוך לאחר חתימתו. יוסף אכן פעל כך וכאשר אנשי עמידר ביקרו בנכס ביום 18.3.09, הציג עצמו בפניהם כמי שרכש את הזכויות בנכס וכמי שמחזיק בו מזה זמן. בהמשך לכך ובמסגרת הקשר, פנה יוסף, על דעתו של הנאשם ובידיעתו, למשרדי עמידר ביום 22.3.09 ומסר לידי נציג החברה את חוזה המכר המזויף, תוך עשיית מצג שווא כאילו רכש את הזכויות טרם פטירת המנוח וכאילו תפס חזקה בנכס בסמוך לאותו מועד.

הנאשם, ביחד עם יוסף, קשר כאמור קשר להשתלט במרמה על זכויות המנוח בנכס, זייף מסמך והשתמש בו, מסר הודעה כוזבת במטרה לקבל דבר במרמה והתחזה כמי שזכאי על פי דין לזכויות המנוח בנכס, הכל - כדי להשיג את הזכויות בו.

5.       כוונתו של הנאשם היתה לגרום לעמידר להעביר את זכויותיו של המנוח בנכס לבעלות יוסף, תוך נישולה של שרה מחלקה בנכס, כדי לקבל לבדו (או עם טוני אחותו) את תמורת הנכס מיוסף. לשם כך התייצג בכזב, בכתב, כראובן, ובשילוב זיוף תאריך החתימה על המסמך, המצג שנוצר הוא של חתימה על ידי מי שהיה רשאי על פי דין באותה שעה לעשות את פעולת המכירה של הנכס, והכל - כדי להשיג את המטרה האסורה.

הטיעונים לעונש

6.     עמדת המאשימה הינה כי יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל (שיכול וירוצה בעבודות שרות), מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. התובעת ציינה כי מעשי הנאשם חמורים, הם נועדו להשתלט על זכויותיו של אביו המנוח של הנאשם, כדי למנוע מאלמנת המנוח לרשת את הזכויות של בעלה או לקבל את חלקה על פי דין, והכל - לאחר מאבק ירושה ממושך שהתנהל בין הנאשם לאשת המנוח.

המאשימה התייחסה לחלקו של יוסף במסכת הארועים, והזכירה כי הוא הודה במסגרת הסדר טיעון ונדון למאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח. לטענתה, הנאשם שלפני הוא זה שיזם את המהלך כולו וברור גם האינטרס שהיה לו בענין. לדבריה, מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל לתקופות לא ממושכות. היא הפנתה לע"פ (מחוזי תל אביב) 45227-08-10 בינו נ' מדינת ישראל [9.2.11] [ ענין בינו]. המאשימה הפנתה למספר פסקי דין נוספים אשר בהם נסיבות דומות, לטעמה, לענייננו.

7.       במסגרת הטיעונים לעונש העידה אחותו של הנאשם, הגב' טוני דיאמנט. עדותה היתה נרגשת והיא ציינה כי הנאשם, אף שהינו אחיה הצעיר, לקח את תפקיד האבא בבית לאחר שאביהם עזב את הארץ ובהמשך - נרצח. היא ציינה את תכונותיו הטובות של הנאשם, המשמש נושא להערצה ודמות לחיקוי לבתה. היא ציינה כיצד גונן עליה הנאשם מפני קשיים שונים לאורך הדרך, וכיצד ניסה שלא לערב אותה גם בענייני הירושה של המנוח. היא סיימה בכך שכואב לה כי לאחר שנים כה רבות שהיא ואחיה, הנאשם, היו לבד, עתה מצא סוף סוף הנאשם את עצמו, הן מבחינת עבודה, הן מבחינת זוגיות, ועל כן צר לה כל כך כי הוא מוצא עצמו בעיצומו של הליך פלילי.

8.       הסנגור שם דגש על עניינו של יוסף, שותפו של הנאשם לביצוע העבירות, אשר דינו נגזר והוטל עליו מאסר על תנאי וקנס, כאמור לעיל. לטענת הסנגור, חלקו של הנאשם דנן קטן מחלקו של יוסף, הן מאחר שחלקו של יוסף במעשים לאחר חתימת החוזה היה רב מחלקו של הנאשם, אשר לא עשה דבר לאחר אותו מועד; הן מאחר שמי שעמר להרוויח מהמעשים הוא בעיקר יוסף, שכן הנכס ממילא שייך בחלקו לנאשם, כאחד מיורשיו של המנוח על פי דין. עוד ציין הסנגור כי למרות שיוסף סיים עניינו בהסדר טיעון, הרי שלקיחת האחריות מצידו לא היתה אמיתית, ועל כך תלמד עדותו בתיק דנן, כאשר בתחילת הדברים ניסה להפחית מחלקו עד כי בית המשפט נאלץ להעיר לו שעדותו סותרת את הודייתו במסגרת הסדר הטיעון. הסנגור טען כי אין מקום לגזור גזירה שונה בין הנאשם לבין יוסף אך בשל הודייתו של יוסף. הוא הזכיר כי אין לזקוף ניהול הוכחות לחובת נאשם וציין כי אין הצדקה לכך שהחיסכון בזמן ציבורי יוביל לפער של ממש בין הנאשם לבין יוסף.

עוד ציין הסנגור כי מדובר בעבירה שלא הושלמה ועל כן לא נגרם כל נזק לאיש. הוא הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר מלאו לו לאחרונה 40. הוא שירת שרות צבאי מלא כלוחם בצנחנים והוא נעדר עבר פלילי. הנאשם נישא והוא ואשתו מנסים בתקופה האחרונה להביא צאצאים לעולם. הוא הזכיר את הטראומה שעבר הנאשם עם הרצחו של אביו.

9.       הסנגור עתר לביטול הרשעתו של הנאשם וציין כי אף שלכאורה מדובר בעבירות חמורות, קיימים פסקי דין של בתי משפט שנמנעו מהרשעה או ביטלו הרשעה גם בעבירות אלה. עוד ציין, לענין אי ההרשעה, כי יגרם נזק של ממש לעתידו של הנאשם אשר החל לעסוק בניהול תיקי השקעות, אלא שלאחר שגילה ללקוחותיו אודות ההליך דנן, הם עזבו אותו. הוא הזכיר כי אחד מהתנאים לקבלת רישיון ניהול תיקים הינו העדר הרשעה פלילית.

10.     בגדר הנסיבות האישיות של הנאשם התייחס למצבו הכלכלי והציג משכנתא שלקח עם אשתו על מנת לרכוש דירה.

11.     הנאשם לא ביקש להוסיף דברים.

דיון והכרעה

העתירה לבטל את הרשעת הנאשם